אין עם שיהיה מוכן לחיות תחת שלטון אחר. אחת מהשתיים, או שהפלסטינים יסופחו לישראל ובכך נגמר החלום הציוני, או שנגיע לשלום על בסיס פשרות.

עם החי תחת שלטון אחר הינו עם כבוש – שמעו דברי אריק שרון שדיבר במפורש על הכיבוש.

חייל בן 18 המתמודד עם אוכלוסייה עוינת החיה תחת כיבוש, מטבע האנוש, ששיקול הדעת שלו אינו בוגר דיו כדי להתמודד עם המצב, ואנו רואים תוצאות קשות באשר לנורמות ההתנהגותיות של חלק מבני הנוער החיילים.

באשר לשימוש בהלכה כנגד זכויות הערבים בישראל, כידוע טרח הרב קוק להעלות אפשרות, ואפילו סבירוּת, שדין הערבים בארץ ישראל כדין גר תושב.  (שו"ת משפט כהן (עניני א"י), סי' סא, סג.) והרי מה שהרמב"ם כתב על היחס הרצוי אל גר תושב: "וכן יראה לי שנוהגין עם גרי תושב בדרך ארץ וגמילות חסדים כישראל, שהרי אנו מצווין להחיותן שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה, וזה שאמרו חכמים אין כופלין להן שלום - בעכו"ם לא בגר תושב, אפילו העכו"ם צוו חכמים לבקר חוליהם, ולקבור מתיהם עם מתי ישראל, ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל, מפני דרכי שלום,  הרי נאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, ונאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום."

באשר לשנאה היוקדת בין חלק מאנשי שמאל/ימין כלפי אנשי ימין/שמאל, ר' שמחה זיסל זיו, "הסבא מקלם", כתב באחת מאגרותיו, (על פי ר' דב כ"ץ, תנועת המוסר, ב, עמ' 168-167.) "ואהבת לרעך כמוך" הזהירה התורה לבקש טובתו של חבירו לא מחמת כפיית היצר של שנאה או לאהוב אותו מחמת מצוה, כי בזה אין אהבה שלמה, אבל יאהב את ריעו כמו שאוהב את עצמו." וכשם שכל אחד אוהב את עצמו לא מחמת אהבת הבריות כי אם בטבע ובלי כל מטרה, כן יש לו לאהוב את חבירו בטבע, תוך שמחה והנאה ובלי שום כוונות ונימוקים.

באשר לפסקי הלכה בעד כיבוש הארץ ובניית התנחלויות תוך שלילת זכויות הערבים, כבר כתב מרן הרב קוק: "אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם". (אורות הקודש, ג, ראש דבר, יא.) – מוסר טבעי : לא לפגוע בזר, לא לחמוס רכוש של האחר... ועוד.

כאשר ישנה התנגשות בין ההלכה להגיון, כבר כתב במאה השש-עשרה פוסק גדול כר' דוד אבן זמרא (הרדב"ז) על פי הפסוק "דרכיה דרכי נועם" (משלי ג, יז): "וצריך שמשפטי תורתינו יהיו מסכימים אל השכל והסברא".  (שו"ת רדב"ז, חלק ג סי' תרכז)

באשר לגסות הרוח להטחת נאצות לעיתים אף שימוש בכח הזרוע ולזלזול כלפי מי שאינו משתייך "למחנה מסויים" לדעת רבי אלעזר בן עזריה "אם אין דרך ארץ אין תורה" (אבות פ"ג מי"ז). ובמדרש גדול וגדולה: "גדולה דרך ארץ שהיא שקולה כנגד כל התורה, כך דרש בר קפרא: איזו היא פרשה קטנה שכל גוני התורה תלויין בה? הוי אומר זו דרך ארץ, שנאמר: 'בכל דרכיך דעהו' (משלי ג, ו) . . . גדולה דרך ארץ שכל מי שיש בידו דרך ארץ, הוא אוהב להקדוש ברוך הוא ולבריות" (בית המדרש, ג, עמ' 127).

כאשר אדם אינו חושב עצמאית אלא הולך כסומא אחר השפעה חברתית או אחר פסקי הלכה שחלקם הזויים, וחושב שהוא "ירא שמיים" על כך נאמר : "החסרון היותר גדול שיש בתכונתה של יראת שמים, שאינה מחוברת יפה באורה של תורה, הוא מה שבמקום יראת חטא, היא מתחלפת על יראת המחשבה. וכיון שהאדם מתחיל להיות מתירא לחשוב, הרי הוא הולך וטובל בבוץ הבערות, הנוטלת את אור נשמתו, מכשלת את כחו, ומעיבה את רוחו". (הראי"ה - הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל אורות הקודש ג - ראש דבר, עמ' כו' - כז')

על השימוש בהלכה שלא כהלכה : "השמוש בהלכה שלא כהלכה מביא הרס לדת ונותן יד לפושעים לומר שכל יסודי תורתנו, ח"ו, הם רק דברי הזיה ומצוות אנשים מלומדה, הרהורים התלוים בהשערה של כל לומד מקופיא, ומהרהורים יצאו הרים לכפות כגיגית על אסיפה המייסדת לאמר: שם תהא קבורתה.(הרח"ה - מלכי בקדש, ב', עמ' 197)

על בזבוז כספים לישיבות ולרבנים במקום לרווחה לניצולי שואה ולחולים כתב הרמב"ם : "כבר רציתי לא לדבר בזה הציווי, לפי שהוא מבואר, ויודעי גם כן שדברי בו לא יאותו לרוב הגדולים בתורה, ואולי לכולם; אבל אומר ולא אחוש, מבלי לשאת פנים למי שקדם ולא למי שנמצא. דע, כי זה כבר אמר: אל תעשה התורה קרדום לחפור בה, כלומר: אל תחשבה כלי לפרנסה, ובאר ואמר שכל מי שיהנה בזה העולם בכבוד תורה שהוא כורת נפשו מחיי העולם הבא. ...והביאו בני אדם לסבור שטות גמורה, שזה צריך ומחוייב, לעזור לחכמים ולתלמידים ולאנשים העוסקים בתורה ותורתן אומנותן. וכל זה טעות, אין בתורה מה שיאמת אותו, ולא רגל שישען עליה בשום פנים. ...לפי שהם יחשבו התורה למלאכה מן המלאכות אשר מתפרנסים בהן, ותתבזה אצלם, ויהיה עושה זה "דבר ה' ביזה" (פירוש המשנה לרמב"ם , מסכת אבות , פרק ד, משנה ו:)